דימה

Hebrew
Root
ד־מ־ה (d-m-h)

Verb

דימה / דִּמָּה • (dimá) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to imagine

Conjugation
Conjugation of דימה / דִּמָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְדַמּוֹת
  • action noun: דימוי / דִּמּוּי
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first דימיתי / דִּמִּיתִידימינו / דִּמִּינוּ
second דימית / דִּמִּיתָדימית / דִּמִּיתדימיתם / דִּמִּיתֶםדימיתן / דִּמִּיתֶן
third דימה / דִּמָּהדימתה / דִּמְּתָהדימו / דִּמּוּ
present מְדַמֶּהמְדַמָּהמְדַמִּיםמְדַמּוֹת
future first אֲדַמֶּהנְדַמֶּה
second תְּדַמֶּהתְּדַמִּיתְּדַמּוּתְּדַמֶּינָה1
third יְדַמֶּהתְּדַמֶּהיְדַמּוּתְּדַמֶּינָה1
imperative דַּמֵּהדַּמִּידַּמּוּדַּמֶּינָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.